המהלך הטבעי של מחלת הגלאוקומה

 

גלאוקומה היא מחלה שמתקדמת לאט, בדרך כלל לאורך עשרות שנים. זוהי הסיבה שאם מגלים את המחלה בזמן (באופן אידיאלי עוד לפני שיש נזק לשדה הראייה),  הסיכוי למנוע אבדן ראייה גבוה מאד. ואכן, גורם הסיכון הכי משמעותי לאבדן ראייה מגלאוקומה זה כמות אבדן הראייה שקיימת עם האבחנה. מכאן, שאבחנה מוקדמת היא מרכיב מרכזי בטיפול במחלה זו.

כיוון שגלאוקומה איננה מחלה אחת אלא למעשה קבוצת מחלות עם מאפיינים משותפים (פגיעה אופיינית בעצב הראייה ובשדה הראייה, והתקדמות שתלויה בלחץ תוך עייני), הרי שיש הבדל גם במהלך הטבעי של תתי הסוגים השונים. ישנם סוגים שנוטים להתקדם מהר יותר כמו גלאוקומה פסאודואקספוליאטיבית             ( Pseudoexfoliative Glaucoma), גלאוקומה בזווית סגורה (Angle closure Glaucoma) וגלאוקומה נאו-ווסקולרית (Neovascular Glaucoma), וכאלה שנוטים להתקדם לאט יותר כמו גלאוקומה בלחץ תקין (Normal Tension Glaucoma).

רוב מטופלי הגלאוקומה לא יזדקקו לניתוחי גלאוקומה לשליטה בלחץ במהלך חייהם, והלחץ התוך עייני שלהם יאוזן באופן מספק עם לייזר מרפאתי וטיפות. עם זאת, ככל שתגבר הזמינות של ניתוחי גלאוקומה זעיר-פולשניים שמתאפיינים בבטיחות גבוהה והתאוששות מהירה, נראה עלייה בשכיחות הביצוע שלהם גם אצל חולים עם לחץ תוך עייני מאוזן, בעיקר בשילוב עם ניתוחי קטרקט, במטרה להוריד בעומס הטיפול היומיומי בטיפות.