אבחון גלאוקומה

אבחון גלאוקומה מתבצע כיום באמצעות שילוב של בדיקת העין על ידי רופא מומחה ושימוש בטכנולוגיות הדמיה מתקדמות, שאינן פולשניות ואינן מערבות קרינה. בדיקות אלה, בשילוב עם הערכה טובה במרפאה, יכולות במרבית המקרים לאבחן אם המטופל סובל ממחלת הגלאוקומה, מאיזה סוג, ובאיזו חומרה. הטכנולוגיות הללו השתפרו מאד בשנים האחרונות ובמקרים רבים – אם הבדיקה מתבצעת מוקדם מספיק –  ניתן לאבחן את המחלה אפילו לפני שיש פגיעה בשדה הראייה.

להלן הבדיקות המרכזיות לאבחון גלאוקומה:

1. בבדיקה אצל רופא העיניים חשוב להעריך את מבנה העין באופן כללי, ובאופן ספציפי את הלחץ התוך עייני, את מערכת הניקוז של העין (גוניוסקופיה) ואת מבנה עצב הראייה. פעמים רבות בבדיקה קלינית יסודית ניתן למצוא רמזים מכוונים לסוג הגלאוקומה (ישנם סוגים רבים). לסוג הגלאוקומה כמו גם לחומרתה וללחץ התוך עייני יש השלכה משמעותית על המהלך הטבעי של המחלה ולתגובה שלה לטיפולים שונים.
2. בדיקה של עובי הקרנית (פכימטריה)
3. בדיקת OCT של עצב הראייה ומרכז הראייה (מקולה). בבדיקה לא פולשנית וקצרה זו (עד כ-2 דקות לכל עין), נמדד העובי של שכבת תאי העצב, וניתן לזהות בה פגיעה בשלבים מאד מוקדמים של המחלה, פעמים רבות גם לפני הפגיעה בשדה הראייה. בנוסף ליעילותה באבחנה של גלאוקומה, בדיקה זו מצוינת גם לצורך הערכה של התקדמות המחלה ותגובה לטיפול.

 

4. שדה ראייה – זוהי בדיקה מרכזית וחשובה בגלאוקומה, בה מתבצעת הערכה של הפגיעה בשדה הראייה. בדיקה זו נמשכת מספר דקות בכל עין, והיא לעיתים מאתגרת לביצוע. יש עקומת לימוד לביצוע בדיקה זו, ושכיח שהבדיקות הראשונות פחות מהימנות מהבדיקות המאוחרות יותר. בבדיקה זו חשיבות רבה מאד לשיתוף הפעולה של המטופל, ועל כן חשוב להגיע לבדיקה ערניים וממוקדים ולהקשיב היטב להוראות הטכנאית. כדאי לדעת שהרבה פעמים החלטות טיפוליות לא מתקבלות על סמך בדיקה בודדת, בעיקר משום שהחלטות על סוג המחלה ודרך הטיפול בה מתקבלות על סמך השתנות הפגיעה בשדה הראייה לאורך זמן, ולשם כך נדרשות מספר בדיקות.