גישות ניתוחיות לטיפול בגלאוקומה

מטרת הרוב הגדול של ניתוחי הגלאוקומה הוא שיפור הניקוז מהעין, ועל ידי כך הורדת הלחץ התוך עייני.

ישנן שתי גישות מרכזיות לביצוע ניתוחים לשיפור הניקוז מהעין. בראשונה מבצעים מעקף למערכת הניקוז הטבעית. בקבוצה זו הנוזל התוך עייני, במקום להיות מנוקז דרך מערכת תוך עיינית פנימית, מנוקז אל מתחת ללחמית, לתוך “כר סינון” שנמצא מתחת לעפעף העליון. בקבוצה זו נמצאים ניתוחי הטרבקולקטומיה והמסתמים הוותיקים, ואליהם הצטרפו בשנים האחרונות משתלים חדשים – Xen, Preserfo, Paul shunt ועוד.

בקבוצה השנייה לא עוקפים את מערכת הניקוז, אלא מבצעים פעולות ממש בתוך מערכת הניקוז הטבעית של העין, על מנת “לנקות” אותה ולשחזר את הזרימה דרכה. מערכת הניקוז הטבעית נמצאת ב “זווית העין” שבין הקרנית (החלון השקוף בקדמת העין) לבין הקשתית (הצבע של העין). האפשרויות להתערבויות ניתוחיות בזווית העין הן מגוונות. את מערכת הניקוז הטבעית אפשר להרחיב, אפשר לשים בה סטנטים, אפשר לבצע בה חיתוך, ואפשר להסיר חלקים ממנה.

קבוצה נוספת ונפוצה פחות של ניתוחי גלאוקומה היא כזו שלא מתמקדת בשיפור הניקוז מהעין, אלא בהפחתת ייצור הנוזל בעין. הורדת ייצור הנוזל מושגת על ידי פגיעה עם לייזר בתאים שמייצרים את הנוזל ונמצאים בהיקף העין מאחורי הקשתית באזור שנקרא הגוף הציליארי. קיימים כיום 3 ניתוחים עיקריים בקבוצה זו שנבדלים ביניהם ברמת הפולשנות ובפרופיל הבטיחות. הניתוחים הם Cyclophotocoagulation או CPC, Micropulse cyclophotocoagulation  או MpCPC  ו- Endocyclophotocoagulation או ECP. ה CPC נשמר בד”כ למקרים בהם פוטנציאל הראייה נמוך, ואילו MpCPC ניתן לביצוע גם בעיניים עם פוטנציאל ראייה טוב לאור פרופיל בטיחות גבוה.

לשאלות מתי לנתח, באיזה ניתוח להשתמש והאם לשלב את הניתוח עם ניתוח קטרקט אין תמיד תשובה מוחלטת, אבל אנחנו משתפרים ביכולתנו להתאים לכל חולה את הפתרון המתאים ביותר עבורו.