הפחתה בשימוש בטיפות

טיפות להורדת לחץ תוך עייני הן כלי מרכזי וחשוב בטיפול בגלאוקומה. הן בטוחות, והוכחו כיעילות לאורך זמן בשימור שדה הראייה.

עם זאת, לטיפול בטיפות מגבלות משמעותיות שחשוב להכיר בהן.

לרוב המטופלים שמשתמשים בטיפות יש תופעות לוואי בדרגה כלשהי. אצל מרבית המטופלים מדובר בתופעות קלות של אודם, צריבה וחוסר נוחות קל, אולם אצל לא מעט מטופלים לתופעות יש השפעה משמעותית על איכות החיים. הן עלולות לגרום ליובש עייני, לטשטוש ראייה, לאודם בעפעפיים ובלחמית העין, לשינויים במראה העין והרקמות מסביב, ובמקרים נדירים אף לתופעות לוואי חוץ עיניות. בנוסף את הטיפות צריך לשים מספר פעמים ביום, והדבר מצריך התארגנות מיוחדת ויכול להכביד על שגרת היום.

מזה שנים רבות ידוע שההתמדה בטיפול בטיפות איננה גבוהה, ויש על כך ספרות מחקרית ענפה. נוטים להעריך את ההיענות הממוצעת בכ – 60%, אך ישנן הערכות נמוכות בהרבה. ישנן סיבות רבות להתמדה הירודה בטיפול שכוללות את תופעות הלוואי שהוזכרו לעיל, שכחה, קושי בטפטוף הטיפות, הצורך בטיפול מספר פעמים ביום ואת העובדה שהמחלה היא ללא סימפטומים ולכן המטופל לא מרגיש את היתרון שבטיפול.

נתון חשוב נוסף הוא שלטיפות (כמו גם לשאר הטיפולים לגלאוקומה לרבות לייזר וניתוחים) יש שחיקה באפקט הטיפולי לאורך זמן. כלומר ככלל הן יהיו פחות אפקטיביות לאחר תקופה ממושכת יחסית למה שהיו בתחילת הטיפול.

לכן, להפחתה של התלות בטיפול בטיפות על ידי התערבות כירורגית יש יתרונות רבים. בראש ובראשונה מדובר בשיפור באיכות חייו של המטופל. בנוסף כיוון שלהיענות לטיפול אין משמעות אז ניתן לבטל את הגורם האנושי וכך מתקבלת שליטה טובה יותר בלחץ. וכדאי לזכור – כל טיפה שחסכנו למטופל היא בעצם כלי טיפולי שהחזרנו לארגז הכלים שלנו בו נוכל להשתמש בהמשך על פי הצורך.