השגת שליטה בלחץ תוך פגיעה
מינימאלית במבנה העין

ישנן 2 קבוצות גדולות של ניתוחי גלאוקומה. בסוג הראשון מבצעים מעקף למערכת הניקוז התוך עיינית (ניתוחי המעקף), ובסוג השני מנסים לשפר את הניקוז דרך המערכת הקיימת (ניתוחי הזווית). באופן כללי הניתוחים בקבוצת המעקף נחשבים אפקטיביים יותר, אולם הם נוטים להיות פולשניים יותר ועם פרופיל סיכונים משמעותי יותר. בקבוצת ניתוחי הזווית יש מגוון רחב של ניתוחים שנוטים להיות עם פרופיל בטיחות גבוה אולם עם אפקטיביות בינונית. בעשור וחצי האחרונים חלה התקדמות רבה בטכנולוגיה של ניתוחי הגלאוקומה בשתי הקבוצות, אולם בעיקר בקבוצת ניתוחי הזווית.

בקבוצת ניתוחי הזווית יש טכנולוגיות רבות. אפשר לבצע הרחבה של מערכת הניקוז, אפשר לשים סטנטים מסוגים מסוגים שונים במערכת הניקוז, אפשר לבצע הסרה של חלק מהרקמה בקדמת המערכת, או רק לבצע חיתוך שלה. מה שמאפיין את הקבוצה הזו של הניתוחים, וזאת בניגוד לקבוצת ניתוחי המעקף, הוא שהיא משתלבת היטב עם ניתוחי קטרקט. במילים אחרות, ניתוח הקטרקט לא פוגע ביעילות שלהם וביכולת שלהם להוריד את הלחץ התוך עייני.

בניסיון להתאים ניתוח גלאוקומה לשילוב עם ניתוח קטרקט נלקחים בחשבון דברים רבים אולם חשוב במיוחד לאזן בין 3 גורמים – היעילות של הניתוח, הבטיחות של הניתוח והיתרון היחסי של הביצוע שלו ביחד עם ניתוח הקטרקט. ניתוחי הזווית מתאפיינים בבטיחות גבוהה וביכולת להשתלב טוב עם ניתוח קטרקט ולכן הם המועמדים הטבעיים לשילוב הנ”ל. ניתוחים מסוג ISTENT, Gonioscopy-Assisted Trans-Luminal Trabeculotomy (GATT) הן דוגמאות בולטות בקבוצה זו.

שילוב של ניתוח קטרקט עם ניתוח זווית מתאפיין ברמת בטיחות גבוהה, ועם זאת משאיר אופציה לניתוחי מעקף בהמשך לפי הצורך. אם אכן יידרש ניתוח מעקף נוסף בהמשך, יהיה אפשר לבצע אותו ללא ניתוח הקטרקט מה שישפר את סיכויי ההצלחה שלו.