לחץ מטרה – מהו ואיך קובעים אותו

טווח הלחצים התוך עיניים הנורמלי הוא בין 10 ל-21 מ”מ כספית. כמו שצוין בפרק “גלאוקומה ולחץ תוך עייני” באתר זה, הקשר בין לחץ תוך עייני לגלאוקומה הוא מורכב. לחץ תוך עייני מעל הנורמה לא מבטיח התפתחות גלאוקומה, ולחצים בתחום הנורמה לא מגנים באופן מוחלט מהמחלה. ואכן, עד שליש ממקרי הגלאוקומה מתפתחים כאשר הלחץ התוך עייני הוא בטווח הנורמה.

עבור כל חולה וחולה חשוב לקבוע לחץ מטרה אליו אנחנו שואפים להגיע. לחץ המטרה הוא הלחץ התוך עייני שבו אנחנו מעריכים שלא תהיה התקדמות של הנזק בשדה הראייה שתסכן את הראייה של המטופל בימי חייו. הלחץ הזה תלוי בגורמים רבים מאד, ועשוי להשתנות באופן דרמטי בין מטופל למטופל.

הגורמים המרכזיים בעזרתם קובעים את לחץ המטרה הם גיל המטופל ומצבו הכללי, סוג הגלאוקומה, חומרת הגלאוקומה (מידת הנזק לשדה הראייה), קצב התקדמות הגלאוקומה, הלחץ התוך עייני הנוכחי והלחץ התוך עייני המקסימלי, מצב העין השנייה, התגובה או חוסר התגובה לטיפולים שונים, ההיסטוריה העינית הספציפית כולל ניתוחי עבר, ועוד.

באופן אידיאלי היינו רוצים לחצים בשליש התחתון של הנורמה (14 ומטה), כיוון שהוכח שההתקדמות בלחצים אלו איטית מאד. עם זאת, במקרים מסוימים אפשר להאט את הגלאוקומה במידה מספקת גם עם לחצים גבוהים מזה, ואילו במקרים אחרים צריך להתאים לחץ נמוך אפילו יותר.

עקרון חשוב לגבי לחץ מטרה הוא שהוא דינמי, ובמהלך המעקב אפשר לשנות אותו לאור התנהגות המחלה. למשל, אם המחלה התקדמה למרות עמידה בלחץ המטרה, כדאי להוריד אותו. מצד שני אם הלחץ היה מעל המטרה לאורך תקופה ועדיין לא חלה התקדמות אפשר במקרים מסוימים להעלות אותו.

ניקח לדוגמא מטופל בן 61 שמגיע עם לחץ תוך עייני של 32 עם עצב הראייה תקין לחלוטין, וללא גלאוקומה. ייתכן שלחץ מטרה ראשוני שמתאים עבורו הוא 22 (מעט מעל הנורמה). דוגמא הפוכה היא מטופלת בת 67 עם גלאוקומה מתקדמת (עם נזק שמתקרב למרכז הראייה) שהלחץ התוך עייני שלה הוא 16 לפני תחילת הטיפול. ייתכן שלחץ מטרה מתאים במקרה הזה הוא 10. דוגמאות אלו ממחישות את הטווח הרחב של לחצי המטרה והצורך לתפור אותם למקרה הספציפי.