מבוא לניתוח גלאוקומה זעיר פולשני

הקו הטיפולי הראשון בגלאוקומה הוא לייזר SLT  וטיפות  להורדת לחץ, כאשר את ניתוחי הגלאוקומה נהגו לשמור למצבים המתקדמים והקשים ביותר. לפני עידן ניתוחי הגלאוקומה הזעיר-פולשניים, הניתוחים העיקריים היו ניתוחי הטרבלקטומיה וניתוחי המעקף הגדולים, ניתוחים אפקטיביים אבל עם רמת פולשנות גבוהה יחסית, ופרופיל סיבוכים משמעותי. לכן, היה נהוג לדחות אותם לשלב מאוחר בטיפול ורק כשלא נותרה ברירה אחרת. מה שחסר ברצף טיפולי זה היתה האפשרות להתערב אחרי שלב הלייזר והטיפות, אבל לפני ניתוחי המעקף הגדולים. היינו זקוקים לניתוח שהוא אפקטיבי, אבל בעיקר כזה עם רמת בטיחות גבוהה שנוכל להציע למטופלינו. זהו הרקע לעליית ניתוחי הגלאוקומה הזעיר פולשניים (Minimally invasive glaucoma surgeries – MIGS), שהתחילו לתפוס תאוצה סביב שנת 2012. הם הוגדרו אז כניתוחים עם טראומה קלה בלבד לרקמה, בעלי  בטיחות גבוהה והתאוששות מהירה.

בשנים שחלפו מאז הוצגו ניתוחי הגלאוקומה הזעיר פולשניים התחום התרחב בצורה דרמטית, והוא ממשיך לעשות כך גם בימים אלה. למעשה התחום כל כך רחב ומגוון היום, ש MIGS הוא מונח כללי מדי ונדרשת טרמינולוגיה חדשה כדי לתת מענה לסוגי הניתוחים הרבים שקיימים שלכל אחד מהם אינדיקציות שונות, כמו גם מאפייני אפקטיביות ובטיחות שונים.